סבי ישקה ( ישעיהו ) ז"ל נולד בשיבאם שבתימן בשנת 1941 ,הנמצאת דרום מערבית לעיר הבירה צנעא.
ביתם של סבא רבא יוסף וסבתא רבתא נגה (בודרה ) היה עשוי מחומר ובנוי משלוש קומות :
הקומה הראשונה נועדה לבהמות , לסוסים ולשאר בעלי החיים . שם גם היה ניתן למצוא אבן ריחיים , בה היו טוחנים את החיטה לקמח.
בקומה השנייה היה המטבח , מחסן (לאחסון האוכל ), שירותים ומקלחת .
בקומה השלישית חדר גדול למסיבות וחתונות , חדרי שינה ( עם כריות , מזרונים ונרגילות ) ובגג היו תולים כביסה ומייבשים מוצרים שונים של אוכל לאחסון.
את המים היו מביאים מהמעיין בפחים .
הנשים והילדות עסקו בבישול , בניקיון ובמלאכת יד .
היהודים בתימן עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר, הם הצטיינו בצורפות (בעיקר הגברים) ובריקמה (בעיקר הנשים).
אביו של סבא רבא שלי , שלום ז"ל , היה סוחר בדים .
סבתא רבתא שלי , נגה , נישאה בגיל 13 ( גיל שנחשב יחסית מבוגר לנישואין באותה תקופה בתימן).
סיפור העליה לארץ :
כשסבי היה בן שנה , החל מסע עלייתם של משפחתו לארץ ישראל , שנמשך כשנה.
משיבאם הם רכבו על חמורים עד לעיר קעטבה .
הדרך הייתה קשה.
בקעטבה הם לנו במחסנים גדולים ובתת תנאים .
הם שילמו לנהג משאית ערבי כדי שיסיע אותם מקעטבה לעדן , עיר נמל בדרום תימן .
בעדן ,הם לנו ברחובות במשך חצי שנה עד לקבלת רישיונות העלייה לארץ ישראל ( סרטיפיקאטים ).
עם קבלת רישיונות העלייה בשנת 1943 , עלו על אוניית משא והפליגו במשך שלושה ימים עד להגיעם לפורט סעיד במצרים .
התנאים באוניה היו קשים – רבים חלו ומתו .
גם סבי שהיה כבן שנתיים חלה מאד .
לאחר שהורדה הסחורה מהאונייה בפורט סעיד , האוניה המשיכה בהפלגתה לנמל חיפה .
אנשי הסוכנות קיבלו את פניהם והעבירו אותם ברכבת למחנה עולים בית ליד .
למחרת הועברה משפחתו של סבי לרעננה , שם שוכנו במעברת כפר נחמן .
במעברת כפר נחמן לכל עשר דירות חדר , היו שירותים ומטבח משותף .
לאחר שנתיים של מגורים ,עברו לצריף עם מטבח ששכרו ממשפחת בוכבינדר .
לאחר תקופת מה משפחת אבי רכשה בית ברעננה מעמידר , בו הם גרים עד היום .
סבא רבא שלי עבד כאב בית בכפר בתיה ( ביה"ס ופנימייה) וסבתא רבתא עבדה במשק בית .
שם המשפחה :
משפחתו של סבי מצד אביו הגיעו במקור מצנעא .
שם משפחתם היה שיך .
מספר שנים לאחר עלייתם ארצה כשילדיהם הגיעו לגיל ביה"ס , המשפחה שינתה את שם המשפחה ללוי ( היו מצאצאי שבט לוי) – זאת מאחר וסבלו מהקנטות של ילדים אחרים , ששם המשפחה "שיך" נשמע להם כשם ערבי .
עד היום ישנם אנשים המכירים את משפחת סבי , בשם משפחת שייך.
כשסבי הגיע לארץ הוא היה מאד חולה ועם הגיעו נלקח לביה"ח העירוני "הדסה" ברח' בלפור בת"א.
סבא רבא שלי הגיע מידי שבועיים מרעננה לבית החולים , במשאית או באוטובוס , כדי לבקר אותו.
יום אחד , לאחר כחצי שנת אשפוז ,הגיעה אליהם ואל משפחה נוספת (שלבנם היה אותו שם – ישעיהו ) ידיעה שאחד מהם נפטר.
שתי המשפחות מיד נסעו לבית החולים , שם נאמר לסבי שבנו נפטר ונקבר וכי עליו לקרוע את חולצתו ולשבת שבעה.
בדיעבד התברר שזה המידע שנאמר גם למשפחה השנייה.
סבא רבא שלי , שהיה עקשן ,לא הסכים להתפנות ודרש לראות את גופת ילדו - הוא לא הבין כיצד נפטר לאחר שנראה בביקורו האחרון בריא לחלוטין.
לאחר 3 ימים בהם סרב לעזוב את המקום – הובא סבי בריא ושלם, כשהוא לבוש בלבוש בנות ( שמלה אדומה).
סבי הוחזר לביתו .
סבי , ישקה ז"ל , למד בביה"ס יבנה שברעננה מכיתה א' ועד לכיתה ו' .
מצבם הכלכלי של משפחתו היה קשה ( כמו משפחות רבות נוספות באותה תקופה ) ובעידודה של סבתי עבר לגור (עם ילדים נוספים מהסביבה ) בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
סבי אהב את חיי הקיבוץ : חברה מגובשת , אהבה הדדית , פעילויות חברתיות וכו'.
סבי עבד בפלחה על הטרקטור (כשענפי הגידול היו : בננות , אבוקדו , כותנה ושעורה ) ובימי שישי , בקבלת שבת , נהג לנגן בפסנתר .
לאחר מס' שנים עבר לקיבוץ גבת .
סבי התגייס להנדסה קרבית ושירת בדרום הארץ .
לאחר שחרורו מהצבא עבד כטרקטוריסט בחברת "מקורות" שבנתה אז את "המוביל הארצי " ( מצפון לדרום).
ý בשנת 1882 החלה בקרב הקהילה היהודית בתימן התעוררות דתית ותנועה של שיבה לציון לארץ הקודש.
העלייה לארץ אז נעשתה בשיירות , שעשו את דרכן ברגל בתנאים קשים.
עליה זאת נקראה עליית "אעלה בתמ"ר".
"בתמ"ר" בהיפוך אותיות זה תרמ"ב שהיא שנת 1882.
סבא וסבתא רבא שלי אומנם עלו רק בשנת 1943 , אך הם נחשבים כחלק מעליה זו.
ý גזירה חריפה שהייתה ידועה ומפורסמת בתימן, היא "גזירת היתומים", ולפיה כל ילד או ילדה יתומים חייבים להתאסלם. היהודים ניסו להבריח ולהחביא יתומים יהודיים, ולרוב דבר זה עלה בידם, אם כי הדבר גרר גזירות שונות על קהילות יהודיות בתימן, ולמאסר של יהודים רבים שעסקו בהברחת היתומים. אחת הדרכים להתחמק מגזירת ההתאסלמות הייתה לחתן את הילדים בגיל צעיר. במקרה זה, על פי הגזירה המוסלמית הילדים נחשבו בגירים ולא יוכרחו להתאסלם.
עם משפחתו של סבי עלה לארץ אברהם ז"ל, דודו של סבי ( אחיו הצעיר של סבא רבא שלי ) – סבא רבא שלי הצהיר כי אברהם ז"ל הוא בנו (הדבר התאפשר עקב הפרש הגילאים הגדול ביניהם) וזאת מהפחד שבמידה ויישאר בתימן עם אביו ( אם המשפחה נפטרה ) והאב ימות – אחיו יהא ליתום ויתאסלם בעל כורחו .
ý בפברואר 1948 נרצח שליט תימן, האימאם יחיא, על ידי מתנקשים ממשפחות האצולה של תימן במהלך ניסיון מהפכה שטלטל את תימן. במסגרת המאבק בין בנו של האימאם המת לקושרים הותקפו היהודים, שהיו עד אז בני חסותו של האימאם. גם משהתגבר האימאם החדש על הקושרים-המורדים, הוציאם להורג ותפס את רסן השלטון סבלו היהודים מפרעות ומהתנכלויות קשות. השילוב של תקופה קשה מלווה ברעב בתימן וחדשות על הקמת מדינת ישראל היה זרז מספק למוסלמים לפרוק את תסכולם על שכניהם היהודים.
מבצע על כנפי נשרים הינו כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן לארץ ישראל. המבצע כונה כך מתוך הפסוק בספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח.
על המטוס הראשון שיצא לכוון מדינת ישראל ביום 15 בדצמבר 1948 היה אביו של סבא רבא שלי , שלום ז"ל , שעלה לארץ 5 שנים לאחר בניו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה